כהן נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח'

החלטה

המבקשים עותרים לצירוף ראיות נוספות מטעמם ולהוראה שיפוטית אשר לצורך בתעודת עובד ציבור בתימוכין במוצג נ/15 כפי שהוגש, על מנת שישמש כראייה לאמיתות תוכנו. הכל, לאחר שנשמעו עדי המשיב ובשלהי פרשת ההגנה.

המשיב הגיש תביעה כספית נגד המבקשים בגין פרסום כתבה מיום 19.2.08, שעסקה בקרן הפנסיה של לשכת עורכי הדין (להלן: "הקרן"). לטענתו ובין היתר, בכתבה זו פורסמו כנגדו דברים העולים כדי לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה -1965 ומבלי שנבדקה אמיתות תוכנם.

המבקשים טענו, בין היתר, כי הסתמכו על כתובים מטעם עו"ד י' כץ במסגרת בדיקתו את התנהלות הקרן והפנו לאמצעים שונים בהם נקטו לשם בדיקת אמיתות תוכן הפרסום ובכללם, פנייה למשיב לקבלת תגובתו שפורסמה.

המבקשים מפנים לשלושה מסמכים נשוא בקשתם דנן - לפרוטוקול הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין מיום 1.5.13 שעניינו עתידה של הקרן והעברתה לידי ניהול חיצוני; לפנייה לעו"ד י' כץ מיום 8.5.13 מאת עו"ד ל' שפיר – מנכ"ל לשכת עורכי הדין שייתן חוות דעתו, שעיקרה בהשלכות האפשריות של העברת הקרן לניהול מורשה ולמכתב מיום 5.5.13 ממר ה' שרעבי - מנהל מחלקת הפנסיה במשרד האוצר לראש לשכת עורכי הדין דהיום, שעניינו טיפול בהליך מינוי מנהל מורשה לקרן והצעה כי זה יעשה בהסכמת לשכת עורכי הדין.

לעניין פרוטוקול לשכת עורכי הדין, המבקשים מפנים להסדר דיוני כפי שהושג בין הצדדים, הקשור בהגשת פרוטוקולים כגון זה ולגישתם, אין לאפשר למשיב לחזור בו ממנו.

לטענת המבקשים, לא ניתן היה להגיש את המסמכים נשוא בקשתם קודם לכן, נוכח המועדים בהם נערכו. הודגש כי מסמכים אלו רלוונטיים לבירור המחלוקת וקשורים לפלוגתות ולעדויות שנשמעו במסגרת הדיון, על אף שמאוחרים למועד גיבוש עילת התביעה. עוד הפנו המבקשים, כי מאחר והפרסום נשוא הדיון צופה פני עתיד, ראויים לבירור גם אירועים רלוונטיים המאוחרים לו.

כך, עותרים המבקשים לאפשרות השלמת המסכת העובדתית כפי שכבר נשטחה מלפני בית המשפט, הן בעדותו של ד"ר מ' וינברג – אחד מהגורמים ששניים מהמכתבים נשוא הבקשה מהימים 8.5.13 ו – 5.5.13 נשלחו לידיעתם - לפיה ניהל משא ומתן עם משרד האוצר לצורך מינוי מנהל מורשה לקרן והן בחוות דעתו של פרופ' באב"ד, שעסקה ביכולת הקרן לעמוד בהתחייבויותיה והתייחסותו לנושא חברת ניהולה.

המבקשים מוסיפים כי הראיות שהגשתן מתבקשת, תסייענה בירידה המתבקשת לחקר האמת וטוענים כי בעצם הפנייה הנוספת לעו"ד י' כץ בעניין הקרן, יש כדי לכרסם מעוצמת טענת "הניחוח הפוליטי" הנלווה לחוות דעתו בנושא וכטענת המשיב.

המבקשים מסכמים בהפניה כי גם המשיב הסתמך על פרוטוקולים ומסמכים מאוחרים לתקופת כהונתו כראש לשכת עורכי הדין ולגישתם, אין להעדיף את היציבות הפרוצדוראלית על פני איתור האמת.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, עסקינן בראיות חדשות שאינן רלוונטיות למועדי כהונתו והתגבשות עילת התביעה ואינן קבילות להוכחת תוכנן.

המשיב בעמדה כי הבקשה מהווה שינוי חזית לאחר סיום שמיעת הראיות. לגישתו, לא ניתן להגיש את הראיות הנוספות כמבוקש אלא באמצעות עד תואם, בכפוף לחקירתו הנגדית ולפסיקת הוצאות הולמת. המשיב טוען להתנהלות דיונית קלוקלת מטעם המבקשים, בבחירתם להגיש ראיות נוספות חדשות לבקרים וסובר כי היעתרות לבקשה תטלטל את הדיון עד אין קץ, כי המבקשים היו צריכים להידרש להגשת הראיות נשוא הבקשה כמקשה אחת וכי אין עסקינן באותם מקרים נדירים בהם יתיר בית המשפט סטייה מן הדין.

אשר למכתבו של מר ה' שרעבי, טוען המשיב כי סוגיית מבוקשה של הקרן לעבור לניהול מנהל מורשה בשנת 2013, אינה רלוונטיות למועד גיבוש עילת התביעה ואין הוא יכול להיות מוגש כראייה לאמיתות תוכנו מבלי שיעמוד עורכו לחקירה נגדית.

אשר לפרוטוקול הועד המרכזי מחודש מאי 2013, מפנה המשיב לכך כי גם הוא מאוחר למועד התגבשות עילת התביעה ואינו קביל כראייה לאמיתות תוכנו. לגישת המשיב, על המבקשים היה לחקור את ד"ר מ' וינברג ואת עו"ד י' פסטינגר על דבריהם הנכללים בו כנחזה.

המשיב מדגיש, כי מעולם לא נתן הסכמתו הגורפת להגשת פרוטוקולים של הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, לבד מאלו שמתקופת כהונתו, וודאי שלא נתן הסכמתו להגשתם כראייה לאמיתות תוכנם.

גם אשר למכתבה של עו"ד ל' שפיר, טוען המשיב כי אינו רלוונטי, נוכח שהמינוי הנדון בו בשנת 2013 אינו קשור למכתבו של עו"ד י' כץ נשוא הפרסום שנכתב בשנת 2008 וכלל לא עלה בו.

המשיב מסכם בכך, כי מינוי מנהל מורשה לקרן נעשה מכוח הסכמה משותפת בינה לבין משרד האוצר וללא קשר למצבה האקטוארי או להתנהלות בלתי נאותה, ככל שמיוחסת לה.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין – נחה דעתי כי יש להעדיף את הירידה המתבקשת לחקר האמת ולסלול את הדרך לצירוף המסמכים הנוספים נשוא הבקשה לחבילת ראיות המבקשים.

כידוע, על בעל דין להגיש ראיותיו "בחבילה אחת" והגשת ראיות נוספות תוך כדי ההליך היא החריג, שכן אחרת: "... ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון ואתה מידת הדין לוקה" (ר' ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח' פ"ד יט(4) 337,339. ר' גם: ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738,742 (1992); רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום (10.6.09)).

בסוגיה שלפניי, יש לשקלל בין שלושה אינטרסים שונים - אינטרס המבקשים, להביא ראיות נוספות שלא היו בנמצא בעת שמיעת העדים לפרוטוקול הדיון, על מנת שתוצג מלוא התמונה העובדתית ותתבצע ירידה מתבקשת לחקר האמת; אינטרס המשיב, להביא לסיום הדיון במחלוקת תוך חסינות מתבקשת מפני הימשכות ההליכים לאחר חלוף המועד לנקיטתם ואינטרס הציבור, לחזות בבירור מהיר ויעיל של ההליכים התלויים בבית המשפט ובמניעת הארכת משך ההתדיינות (ר' בש"א 3780/98 רוזן ואח' נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית ואח', פד"י נב(3) 695 (1998); ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ, פד"י נב(2) 706 (1998)).